ע"א 59695-11-14

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב השאלה האם דירה מסוימת צריכה להימכר כדירה ריקה או תפוסה, התלויה בקביעה מיהו הדייר החוקי. הדירה הייתה בעבר בבעלות זוג נשוי, אך הבעל נפטר והותיר את אשתו, המערערת, כבעלים יחיד. עם זאת, המשיבה, שמונתה ככונסת נכסים על ידי ההוצאה לפועל, טוענת כי המערערת אינה זכאית לדיירות מוגנת מכוח הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר. לפי סעיף זה, אם נפטר בעל נכס, הופך בן זוגו לדייר אם התגוררו יחד לפחות שישה חודשים לפני הפטירה. מאחר שהמערערת לא התגוררה בדירה בתקופה זו ולא התגוררה בה ברציפות לאחר מכן, טוען המשיב כי יש למכור את הדירה מבלי להתחשב בזכויות הדייר. בית המשפט מסכים עם פרשנותו של המשיב וקובע כי המערערת אינה זכאית לדיירות מוגנת. יודגש, כי זכותה של המערערת בנכס אינה שנויה במחלוקת, והיא מחזיקה במחציתו על הסף. עם זאת, בשל היעדר אכלוס רציף, כנדרש בסעיף 33, והעובדה שהדירה הושכרה לשנתיים, בית המשפט מחליט שיש למכור את הדירה כפנויה. התמורה מהמכירה תשמש לפירעון חובו של הבעל שנפטר וכל יתרה תינתן ליורשיו. בנוסף, בית המשפט מורה למערערים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב, בסך 7,500 ₪. החלטה זו דוחה למעשה את הערעור ומחזקת את הקביעה כי הדירה תימכר ללא דיירים.