סע"ש 61459-12-18

תקציר

פסק דין זה מתאר תביעה בין עובד אזרח תאילנדי לבין מעסיקו הישראלי במגזר החקלאי. העובד עבד אצל המעסיק מנובמבר 2013 עד יוני 2016, התפטר וטען כי שכרו שולם באופן עקבי מתחת לשכר המינימום, וזכויותיו הסוציאליות לא שולמו. העובד תבע הפרשי שכר מינימום, גמול שעות נוספות, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים, פדיון חופשות, דמי הבראה, דמי חגים, בונוסים שנתיים, דמי משק ופיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר. המעסיק טען כי טענות העובד מוגזמות וכי הוא כבר שילם חלק מהסכומים הנטענים. עוד טען המעסיק כי העובד נטש את עבודתו ללא הודעה מוקדמת ולכן אינו זכאי לחלק מהתשלומים. בנוסף, הציג המעסיק הסכם פשרה וטען כי העובד חתם עליו וקיבל תשלום בסך 31,500 שקל, תוך ויתור על יתרת זכויותיו. בית הדין פסק לטובת העובד, וקבע כי המעסיק לא סיפק תיעוד מדויק של שעות העבודה של העובד וכי עדותו של העובד בנוגע לשעותיו ושכרו עקבית ואמינה יותר. המעסיק חויב לשלם לעובד 64,148.36 ש"ח הפרשי שכר מינימום וגמול שעות נוספות, 12,400 ש"ח פיצויי פיטורים, 8,571 ש"ח הפרשות לפנסיה ותשלומים שונים נוספים בסך כולל של 92,794.36 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק מיום 30.6.2016. עוד קבע בית הדין כי טענת המעסיק בנוגע להסכם הפשרה אינה תקפה, שכן לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהעובד חתם עליו או קיבל את התשלום הנטען. כמו כן, חויב המעסיק לשאת בהוצאות העובד, בסך 10,000 ₪, ולשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.