ת"פ 30841-08-13

תקציר

הנאשם הואשם בקבלת דבר מה במרמה בנסיבות מחמירות, תוך ניצול פגיעותה הנפשית ותמימותה של מ.א., אישה פגועת נפש בשנות החמישים לחייה, באמצעות משיכת סכומי כסף גדולים מחשבון הבנק שלה. בכתב האישום צוין כי הנאשם פגש את מ.א. בכספומט והציע לה לסייע לה למשוך כספים, תוך שהוא מבסס מערכת יחסים לאחר מכן ומרמה אותה לאפשר לו לשמור את כרטיס האשראי והקוד הסודי שלה. לאחר מכן הוא משך עשרות אלפי שקלים מחשבונה, וביקש ממנה למשוך עוד כסף מחסכונותיה ולקחת עבורו הלוואה, וכך עשתה. הנתבע טען כי הכסף ניתן לו כהלוואה בהסכמתה המלאה של מ.א., מבלי שהייתה מודעת למצבה הנפשי. בית המשפט מצא את הנאשם אשם בעבירה הפחותה של עושק, למרות שהתביעה לא הצליחה להוכיח את מצגי המרמה הספציפיים המפורטים בכתב האישום. השופטת ביססה החלטה זו על הראיות המכריעות לכך שהנאשמת ניצלה את ליקויה הנפשי של מ.א., לרבות חוסר עצמאותה בענייניה הכספיים ותמימותה, כדי להגיע לכספיה. השופט לא השתכנע מטענת הנאשם כי לא היה מודע למצבו הנפשי של מ.א. ומצא אותה בלתי סבירה ובלתי אמינה. למרות שהנאשם טען כי מדובר בהלוואה, קיבל בית המשפט את עדותו של מ.א. כי מעולם לא הבטיח להחזירו. השופט הגיע למסקנה כי הנאשם ניצל באופן ציני את פגיעותו של מ.א. לתועלתו הכלכלית שלו, הרשיע אותו בעושק וזיכה אותו מקבלה במרמה מחמת ספק.