ד"מ 16/03

תקציר

התובע, נהג שהועסק על ידי הנתבעת בעבודות עפר ופיתוח, תבע תשלום עבור יתרת דמי ההודעה המוקדמת, פיצויי פיטורים וסכום שנוכה לכאורה משכרו האחרון שלא כדין. התובע פוטר לאחר שעבד במשך 11 חודשים, מעט פחות מציון השנה המזכה אותו בפיצויי פיטורים. בית הדין בחן האם הנתבעת פיטרה את התובעת כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, אך בסופו של דבר פסק לטובת הנתבעת, והגיע למסקנה כי הפיטורים נבעו מבעיות משמעת של התובעת וסירובה לבצע עבודות שהוטלו עליה. התובע נמצא עובד חודשי, ולכן זכאי לתקופת הודעה מוקדמת של 23.5 ימים. מאחר שכבר שולמו לו 16 יום, היתרה בסך 2,150.5 ₪ נפסקה לו. באשר לניכוי השכר, קבע בית המשפט כי התובעת יצאה לחופשה בת 24 ימים והנתבעת יכלה לנכות רק את שווי היום הנוסף האחד, בסך 287 ₪. לפיכך, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 2,437.50 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.8.02. שני הצדדים היו אמורים לשאת בהוצאותיהם, ולכל אחד מהם הייתה הזכות לבקש רשות לערער על פסק הדין בפני ערכאה גבוהה יותר.