ת"צ 42796-09-14

תקציר

פסק הדין דוחה את אישורה של תביעה ייצוגית נגד גביית מס ערך מוסף (מע"מ) על ידי המשיבים בגין עסקאות שכירות שהחלו לפני חקיקת חוק מס ערך מוסף. המבקשים, חוכרים פרטיים של מקרקעין למגורים, טענו כי פעולות המשיבים היו בניגוד לחוק. עם זאת, בית המשפט מצא כי תביעותיהם האישיות של המבקשים, כמו גם התביעה הייצוגית, התיישנו, שכן הן הוגשו מחוץ לתקופת ההתיישנות. המבקשים ניסו להבדיל את עניינם מפסיקה קודמת בפרשת גוטמן, אך בית המשפט קבע כי דחיית בקשת גוטמן חלה על כל הקבוצה שהוגדרה באותו מקרה, לרבות הקבוצה העיקרית של המבקשים. בית המשפט דחה גם את פרשנותם של המבקשים לסעיף 26(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, בו השתמשו כדי לטעון כי ניתן להגיש בקשה חדשה לאישור בתוך שנה מדחיית הבקשה הקודמת. השופט קבע כי סעיף זה מאריך את תקופת ההתיישנות רק על תביעות פרטניות ולא על בקשות לתביעות ייצוגיות, ורק בתנאים ספציפיים. כמו כן, הדגיש בית המשפט את האינטרס הציבורי ביעילות הליכי תובענות ייצוגיות ואת סופיות פסקי הדין, וציין כי פרשנות המבקשים תחשוף את הנתבעים לסיכון של תביעות ייצוגיות חוזרות ונשנות באותו נושא. בסופו של דבר, קבע השופט כי עילת התביעה של המבקשים אינה פטורה מתקופת ההתיישנות ודחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, תוך שהוא מורה למבקשים לכסות את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין.