ת"א 4373/03

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם בין המוסד לביטוח לאומי (התובע) לבין חברות הביטוח, לפיו חברות הביטוח מפצות את המל"ל על חלק מהפנסיות המשולמות לנפגעי תאונות דרכים. המל"ל טוען כי על הנתבעים לשפות אותם בגין אחוז מסוים מהפיצוי ששולם לנפגע שנפטר. שאלת המפתח היא האם הערכות רופאי המל"ל, שבדקו את הנפגע וייחסו את נכותו לתאונה, גוברות על ממצאי מומחים שבדקו את הנפגע במסגרת תביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט מגיע למסקנה כי קביעות רופאי המל"ל הן הקובעות, שכן הן מבוססות על ההסכם הספציפי בין הצדדים, שמטרתו לפשט את ההליכים ולתעדף יעילות וודאות. הסכם זה, מערכת יחסים חוזית, נבדל מדיני הנזיקין ומשפיע על הפסיקה הנוכחית. גם אם בית משפט בהליך נפרד לפי חוק הפיצויים קובע קביעות שונות לגבי נכותו של הנפגע, המל"ל שומר לעצמו את הזכות לתבוע פנסיה על סמך הערכות רופאיו. במקרה זה, מאחר שהנתבעים לא ערערו על הסכום הנתבע, בית המשפט פוסק לטובת המל"ל ומורה לנאשמים לשלם את הסכום הנתבע בסך 48,776 ₪, בצירוף ריבית והוצאות.