ת"א 1976-08-07

תקציר

התובעת, פררו, תבעה את הנתבעת, קסטרו, בגין ייבוא מוצרי שוקולד שהפרו את סימני המסחר של פררו. פררו טענה כי מוצריה של קסטרו הם חיקויים של רושה, מוצר מפורסם המיוצר על ידי פררו, וכי קסטרו ביצעה הפרת סימן מסחר, גניבת עין והפרה של חוק הגנת הצרכן. שני המוצרים העיקריים המדוברים היו קופסאות שוקולד בצורת לב ומרובעות, שלטענת פררו דומות מאוד למוצרים שלהם, ויזואלית וקולית. עוד טענה פררו כי כוונתה של קסטרו למכור את המוצרים המפרים מהווה עשיית עושר ולא במשפט. קסטרו הכחישה את הטענות והגישה תביעה נגדית נגד פררו ורשות המכס, בטענה כי העיכוב בשחרור שלושה מתוך חמשת סוגי השוקולד גרם לה נזק. בית המשפט פסק לטובתה של פררו, וקבע כי קסטרו אכן הפרה את סימני המסחר של פררו באופן חזותי וקולי, וביצעה את עוולת גניבת העין. בית המשפט גם הסכים כי הדמיון בין המוצרים עלול להטעות צרכנים לחשוב שהם רוכשים את מוצרי פררו, ובכך להפר את חוק הגנת הצרכן. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את תביעתה של פררו לפיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק העשרה. במקום זאת, בית המשפט פסק לפררו פיצויים בסך 60 אלף שקל ללא הוכחת נזק, שכן הוא מצא כי ההפרות לא היו חזקות במיוחד או ארוכות טווח. באשר לתביעה שכנגד, דחה בית המשפט את טענותיה של קסטרו כי פררו ורשות המכס פעלו ברשלנות ושלא כדין בכך שעיכבו את שחרורם של שלושת סוגי השוקולד. הראיות הראו כי פררו הסכימה לשחרר את המוצרים הללו ב-2 במרץ, אך קסטרו ביקשה ארכה לנהל משא ומתן ולהגיש תביעה. בית המשפט קבע כי תביעתה הנגדית של קסטרו אינה כנה, שכן היא ניסתה לשחרר את המטען כולו שלא כדין, ולא זימנה עד מפתח. לפיכך, נדחתה תביעתה הנגדית של קסטרו נגד פררו ורשות המכס, וקסטרו חויבה לשלם לפררו ולרשות המכס את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין.