רע"ב 4779/17

תקציר

דעת הרוב, שנכתבה על ידי המשנה לנשיאה ח' מלצר, פותחת בקביעה כי בקשות רשות הערעור מעוררות שאלות עקרוניות מעבר לאינטרסים האישיים של המבקשים, ועל כן ראוי ליתן רשות ערעור. עניינם של הערעורים הוא בפרשנות פקודות שירות בתי הסוהר לעניין חופשות אסירים, ובפרט האם ניתן להעניק לאסירים ביטחוניים חופשה סדירה או חופשה מיוחדת בלבד. המשנה לנשיאה מלצר טוען כי מהצווים עולה בבירור כי לא ניתן להעניק לאסירים ביטחוניים חופשה סדירה. מסקנה זו מתבססת על לשון ההוראות הרלוונטיות, הקובעות במפורש כי לאסירים ביטחוניים תינתן חופשה רק מטעמים מיוחדים. יתר על כן, חופשה אינה זכות קנויה של אסירים אלא הטבה הניתנת על פי שיקול דעתו של מנהל בית הסוהר. לפיכך, ההחלטה שלא לאפשר לאסירים ביטחוניים חופשה סדירה אינה פוגעת בזכויות יסוד כלשהן, וכללי הפרשנות החוקתית אינם חלים במקרה זה. דעת הרוב דוחה גם את טענת המערערים כי ההסדר אינו מידתי ובלתי סביר. היא מדגישה כי חופשה אינה זכות חוקתית אלא הטבה, ולכן ההחלטה לשלול חופשה רגילה אינה מעלה או מורידה את סוגיית זכויות היסוד. ההסדר הקיים, השולל באופן גורף חופשות סדירות מאסירים ביטחוניים, הוא סביר ומידתי משום שהוא נועד לשמור על שלום הציבור וביטחון המדינה. מטרה זו הוכרה כראויה והכרחית. על אסירים ביטחוניים, בשל אופי עבירותיהם ומסוכנותם הפוטנציאלית, חלות הגבלות מחמירות יותר, וההסדר המדובר מסייע לבודד אותם מארגוני הטרור ולחסל את איומיהם. השופט מלצר מכיר בכך שההסדר יוצר הבחנה בין אסירים ביטחוניים לאסירים פליליים, אך הבחנה זו מוצדקת בשל המאפיינים הייחודיים של האסירים הביטחוניים. הוא מדגיש כי ההסדר אינו אוסר לחלוטין על אסירים ביטחוניים לקיים כל קשר עם גורמים חיצוניים וכי עדיין ניתן להעניק להם חופשה מיוחדת בנסיבות מסוימות. כמו כן, לאסירים ביטחוניים יש אפשרות לשנות את סיווגם אם הם עומדים בתנאים הנדרשים, הכוללים אפשרות לקבל חופשה סדירה. לפיכך, דעת הרוב קובעת כי יש לדחות את הערעורים. השופט מ' מזוז מציג דעה חולקת, וטוען כי יש לפרש את פקודות שירות בתי הסוהר כמעניקות למשיב שיקול דעת לאשר חופשה סדירה לאסירים ביטחוניים במקרים חריגים, ובלבד שיתקיימו התנאים המחמירים המפורטים בצווים. לדברי השופט מזוז, סעיף 4ב לפקודת האסירים הביטחוניים קובע חריג לכלל לפיו אסירים ביטחוניים אינם זכאים לחופשה סדירה. הוא מציין כי סעיף זה מאפשר למשיב להימנע מהטלת הגבלות על אסיר ביטחוני, לרבות הגבלת חופשה, בהתקיים תנאים מסוימים. תנאים אלה נועדו לשלול את החשש המיוחד הקשור לאסירים ביטחוניים. השופט מזוז מדגיש כי לגופים מינהליים חייב להיות שיקול דעת לסטות מהליכים כלליים במקרים חריגים וכי עיקרון זה חל כאן. השופט מזוז מוסיף וטוען כי יש לבחון את פקודות שירות בתי הסוהר על פי כללי הסבירות והמידתיות במשפט המינהלי, ולא על פי פסקת ההגבלה. מסקנתו היא כי יש לקבל את הערעורים, ועל הגוף המוסמך של המשיב לבחון את בקשתה של המערערת מס' 2 לגופה, תוך הפעלת שיקול דעתו בהתאם לאמות המידה ולתנאים המפורטים בצווים. השופט וילנר מיישר קו עם דעת הרוב, ומדגיש כי מקריאה משולבת של פקודות שירות בתי הסוהר הרלוונטיות עולה כי המשיב יכול להעניק לאסירים ביטחוניים חופשה רק מטעמים מיוחדים. לדברי השופט וילנר, ההוראה הספציפית בדבר חופשה בפקודת האסירים הביטחוניים גוברת על ההוראות הכלליות הנוגעות להגבלות, והיא עולה בקנה אחד עם פקודת החופשות, המגבילה גם אסירים ביטחוניים לחופשה מיוחדת. הוא מסכים עם השופט מלצר כי ההסדר סביר ומידתי, ולכן יש לדחות את הערעור.