ת"א 30392-05-18

תקציר

התובעים, בעלי הדירות, תבעו את הנתבעת, חברת הביטוח שלהם, על כך שלא שילמו את התביעה בגין נזקי הצפה לרכושם. המדיניות הגדירה שיטפון כ"הצפה או הצפה ממקור מים חיצוני". בית המשפט פסק לטובת התובעים. בית המשפט קבע כי ההגדרה של שיטפון כוללת אירוע שבו הנכס או החצר מכוסים באופן משמעותי במים, וראיות התובעים – עדויות ואחרות – הראו כי רכושם חווה שיטפון כזה. עוד קבע בית המשפט כי השיטפון הוא הגורם לנזק שנגרם לבית התובעים. למרות שבבית היו ליקויי בנייה, בית המשפט קבע כי אין בהם כדי לשלול את הקשר הסיבתי בין ההצפה לבין הנזק, שכן המבטחת מבטחת את הנכס כמות שהוא. לפיכך, המבטחת אחראית לנזקי השיטפון. בית המשפט פסק לתובעים 343,835 ₪ בגין הנזק לביתם, 14,000 ₪ בגין דיור זמני ו-5,000 ₪ בגין עוגמת נפש. השופט פסק גם את ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין, שהנתבע חויב לשלם, בסך 60,015 שקל ו-20% מהפיצוי שנפסק, בהתאמה. לבסוף, קבעה השופטת כי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח אינו חל, שכן אי התשלום של הנתבע לא היה בחוסר תום לב, וסוגיית הסיבתיות הייתה שנויה במחלוקת של ממש.