ת"א 1843/99

תקציר

התיק נסוב סביב מערכת היחסים העסקית בין התובע, צוקר, לבין הנתבע, לוין. צוקר טוען כי הוא זכאי למחצית משוויין של שתי חברות, אינקומר וקרייזי ליין, וכן לחלקו ברווחיהן מיום הקמתן ועד 1992. כמו כן הוא מבקש החזר הוצאות שנגרמו לו בפעילות משותפת עם לוין. בינתיים, לוין טוען כי לצוקר אין חלק בחברות, וכי השקעתו באינקומר הייתה מינימלית. עסקי האופנה פעלו בתוך Incomer באמצעות כספים שהשקיעו לוין ואשתו, שהייתה הרוח החיה מאחורי הקמתו. בית המשפט מוצא כי גרסתו של צוקר לפעילות המוסכמת בין הצדדים אינה עולה בקנה אחד עם עדויותיו הקודמות. עוד נמצא כי עסקי האופנה הוקמו ומומנו על ידי בני הזוג לוינס בנפרד מצוקר ואינקומר, וטענותיו של צוקר כי העסק הופעל באמצעות השקעותיו באינקומר חסרות בסיס עובדתי. לפיכך, זכויותיו של צוקר מוגבלות לפעילות הסוכנויות בהתאם להסכמת הצדדים וציפיותיהם. כמו כן, בית המשפט קובע כי צוקר פעל בחוסר תום לב, ודרישתו למחצית משווי החברות מהווה עמידה על זכות שנעשתה בחוסר תום לב. בסך הכל פסק בית המשפט לצוקר סכום כולל של 130 אלף שקל כפיצוי על השקעתו וחלקו באינקומר. התביעה נגד הנתבעים האחרים נדחית, וכל צד אחראי להוצאותיו.