ת"א 58608-06-18

תקציר

התיק סובב סביב מתווך נדל"ן שתבע דמי תיווך מלקוח בגין שתי עסקאות כושלות. המתווך טען כי מילא אחר הדרישות לפי סעיף 14(א) לחוק מתווכי מקרקעין, המחייב רישיון בתוקף, עמידה בדרישות מקצועיות והמתווך הוא הגורם היעיל להסכם מחייב. לגבי העסקה הראשונה נחתם מזכר הבנות אך לא הביא להסכם מחייב. בית המשפט בחן האם התזכיר מהווה הסכם מחייב, המחייב את המתווך להוכיח את כוונת הצדדים לעשות כן. התובע לא הביא ראיות מספיקות לסופיות הצדדים, או ל"קלות דעתם", להתקשר בחוזה מחייב. הראיות שהוצגו בדוא"ל התקבלו למרות התנגדות לחיסיון עורך דין-לקוח, אך הן לא היוו הוכחה חותכת לכוונת הצדדים. בנוסף, המקדמה ששילם הרוכש לא נחשבה כחלק ממחיר הרכישה, שכן היא הוחזרה. בית המשפט שקל גם את הנסיבות שלאחר חתימת התזכיר ובכלל זה היעדר הסכמה על פרטי השוכר, ומצא כי הן אינן עולות בקנה אחד עם הרעיון של הסכם מחייב. באשר לעסקה השנייה, שבוצעה באמצעות מתווך אחר, קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח שהוא הגורם היעיל למכירה. טענות התובעת בדבר מאמצי שיווק נרחבים לא נתמכו בראיות, ונמצא כי הנתבע פעל בתום לב. התביעה לדמי תיווך בגין שתי העסקאות נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.