תו"ב 13013-03-14

תקציר

בבית משפט השלום באילת, ת"ב 13013-03-14, מדינת ישראל נ' כהן מגורי, ניתנה הכרעת דין על ידי כבוד השופט הבכיר מרדכי (מוטי) לוי. התיק עסק בהאשמות נגד הנאשם, אמנון כהן מגורי, בעבירות של אי קיום צו בית משפט, ביצוע עבודות בנייה ללא היתר ובסטייה מהוראות תוכנית, ושימוש במקרקעין ללא היתר. **הרקע העובדתי והאישומים:** כתב האישום המקורי הוגש ב-2014 ותוקן בשנת 2016. הנאשם הואשם בארבעה אישומים: 1. **אישומים ראשון ושני:** אי קיום צו בית משפט (סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה). אישומים אלו התבססו על אי-קיום צווים להריסת בנייה שניתנו בשני תיקים קודמים: * **תיק ע"פ 419/95:** הרשעה משנת 2001 בעקבות הודאה בביצוע עבודות בנייה בסטייה מהיתר, לרבות בניית קירות, יציקת רצפה ותקרה, בניית חדר מדרגות חיצוני, ובניית סככה. הנאשם הורשע ונגזר דינו ללא קנס, חתימה על התחייבות, וכן צו הריסה לסככה תוך 18 חודשים (אלא אם יקבל היתר) ופירוק גג האסכורית תוך 6 חודשים והתקנת פרגולה. * **תיק ע"פ 20224/04:** הרשעה משנת 2006 בעקבות הודאה בביצוע עבודות ללא היתר, הכוללות סגירת מרפסת בגג, אטימת גג והגבהתו, ובניית קומה נוספת. הנאשם הורשע ונגזר דינו לקנס, התחייבות, וצו הריסה תוך 6 חודשים, בכפוף לאפשרות קבלת היתר. 2. **אישומים שלישי ורביעי:** ביצוע עבודות במקרקעין הטעונות היתר ללא היתר ובסטייה מהוראות תוכנית (סעיפים 145(א)(2), 204(א) ו-(ב), 208, 218, 219 לחוק). אישומים אלו התייחסו לביצוע עבודות בנייה חדשות ושימושים ללא היתר, כולל הצבת מבנה יביל, שימוש בשטח ציבורי, סגירת חצרות לשימוש למגורים, והקמת יחידות דיור ללא היתר. **תשובת הנאשם והסדר דיוני:** במהלך ההליכים, הנאשם, באמצעות בא כוחו, הודה בחלק מהעובדות (קיום הבנייה והשימושים ללא היתר), אך כפר בחלק מהמועדים וטענות עובדתיות אחרות. עיקר הגנתו התבסס על טענות "הגנה מן הצדק". ביום 22.10.2018 הושג הסדר דיוני שכלל צמצום אישומים (מחיקת בנייה של מבנה יביל מאישום שלישי) ותיקון אישום רביעי. כמו כן, הוסכם על דרך הגשת הראיות, כאשר כתבי טענות, תצהירים ומסמכים מעתירה מנהלית קודמת יוגשו כראיות, והתצהירים ישמשו כתצהירי עדות ראשית. **טענות ההגנה מן הצדק:** הנאשם העלה מספר טענות להגנה מן הצדק: * **שיהוי:** נטען כי הגשת כתב האישום המקורי ב-2014 (כ-9 שנים לאחר מועד ביצוע הצו) וכתב האישום המתוקן ב-2016 (כ-15 שנים לאחר הצו הראשון) מהווים שיהוי ניכר. כמו כן, נטען כי לגבי אישום שני, העבירה "נבלעת" בכתב האישום משנת 2004, ולגבי שימושים ללא היתר, המאשימה ידעה על כך משנת 2004. * **אי קיום הליך חקירה כדין:** נטען כי לא התקיימה חקירה כדין טרם הגשת כתב האישום, וכי החקירה שבוצעה הייתה "למראית עין" בלבד. * **סחבת והתמשכות ההליך:** נטען כי המאשימה ניהלה את ההליך במשך כ-9 שנים תוך שורה של מעשים ומחדלים שהביאו להתמשכותו, לרבות תיקוני כתב אישום, נסיגה מאישומים, ועיכובים בהגשת חומרי חקירה. * **מעורבות פסולה של המאשימה:** נטען כי המאשימה פעלה בחוסר תום לב ובניגוד לדין לסיכול הכשרת הבנייה, מתוך רצון לרצות את קברניטי העיר, וכי הסכמתה להכשרת הבנייה יצרה השתק ומניעות מפני הגשת כתב האישום. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט דחה את טענות ההגנה מן הצדק שהועלו על ידי הנאשם. * **שיהוי:** השופט קבע כי טענת השיהוי מתמיהה, שכן הנאשם הודה בשתי הזדמנויות קודמות בעבירות שביצע וזלזל בוטה בצווים שיפוטיים. נטען כי אי קיום צווי הריסה מהווה "עבירה נמשכת" או "מתחדשת", ולכן ניתן להגיש כתב אישום נוסף. כמו כן, נקבע כי התנהלות הנאשם, הכוללת המשך ביצוע העבירות גם לאחר הגשת כתב האישום, אינה מאפשרת להקים לו טענת הגנה מן הצדק בשל שיהוי. בנוסף, נדחתה טענת הנאשם בדבר פגיעה בהגנתו עקב מצבו הרפואי והפיזי, שכן לא הוצגו מסמכים רפואיים תומכים, ובדיקת פסיכיאטר מחוזי קבעה כי הנאשם כשיר לעמוד לדין. * **אי קיום הליך חקירה:** בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי התקיימה חקירה, וכי הנאשם אף הודה בדברים שונים במסגרתה. נטען כי הגנת הנאשם לא נפגעה. * **סחבת והתמשכות ההליך:** השופט קבע כי הסחבת הנטענת נבעה ברובה מהתנהלות הנאשם והליכים שונים שנקט, ולא מהתנהלות המאשימה. * **מעורבות פסולה של המאשימה:** טענה זו נדחתה, בין היתר, מכיוון שהעתירה המנהלית שהוגשה בנושא נמחקה על ידי בית המשפט המחוזי, תוך קביעה כי לא היה ראוי להגישה. כמו כן, הוכח כי הוועדה המקומית היא גוף ממליץ בלבד, וכי התוכניות לא אושרו במלואן, וכי החובות להשלמת תיקונים היו מוטלות על הנאשם. **הכרעת הדין:** לאור דחיית כל טענות ההגנה מן הצדק, ולאור הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום (בכפוף להסדר הדיוני), בית המשפט **הרשיע** את הנאשם בכל האישומים שעמדו נגדו (אישומים 1, 2, ו-4, בתיקון שהוסכם).