מ"ת 54871-09-12

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לאירוע ירי בו מואשם המשיב כי ירה במתלונן בשל חוב כספי שטרם נפרע. בכתב האישום נטען כי ידו של המשיב נורתה, יחד עם שותף, וכי הם איימו על חייה של המתלוננת בשל פירעון החוב. המשיב מואשם בנשיאת נשק, חבלה בכוונה מחמירה ואיומים. ההגנה טוענת כי הראיות נשחקות, ומציינת את חוסר היכולת הראשונית של המתלונן לזהות את היורים, גילוי הצהרות כוזבות וכשלי חקירה. עם זאת, לטענת הפרקליטות, אין בכך כדי לפגוע באמינות הראיות. השופט דן בעקרונות "לא פלאגינן דיברה" ו"פלאגינן דיברה" מהמשפט העברי, ומדגיש כי ניתן להעריך עדות באופן סלקטיבי. לאחר ניתוח הראיות, השופט מגיע למסקנה כי גרסת המתלונן לאירועים אמינה. הם מדגישים מספר ראיות מרכזיות: אישור הסכסוך הכספי באמצעות רישומי טלפון, נוכחותו של המשיב בזירה כפי שעולה מרישומי הטלפון והראיות הפורנזיות, זיהויו העקבי של המתלונן את התוקפים ושתיקתו של המשיב. בנוסף, השופט מציין את חששה של המתלוננת ואת הניכוי ההגיוני התומך בטענות. בסופו של דבר, השופט קובע כי יש די ראיות לכאורה כדי לתמוך באישומים נגד המשיב.