תפ"ח 5134/06

תקציר

הנאשם והקורבן היו חברים שחיו יחד. ביום האירוע שתו שניהם וודקה מה שהוביל לעימות. הקורבן הפך אלים ומאיים, ונופף בכוס לעבר הנאשם. בתגובה אחז הנאשם בסכין מטבח גדולה ודקר את הקורבן בליבו. לאחר האירוע, ניסה הנאשם לביים את הזירה כך שתיראה כהגנה עצמית על ידי הנחת סכין ועמוד בידיו של הקורבן. הוא זוכה מאשמת רצח אך הורשע בהריגה, שכן בית המשפט מצא כי תגובתו להתנהגותו המאיימת של הקורבן הייתה ספונטנית, נמהרת ולא שקולה. בנוסף, הורשע הנאשם בשיבוש ראיות ושיבוש הליכי משפט, בהם הודה אף הוא. התביעה טענה לעונש המקסימלי ואילו ההגנה ביקשה להקל בעונש, תוך ציון קשייו של הנאשם בהתמודדות עם אלימות הקורבן ושכרותו. בית המשפט, בהדגישו את קדושת החיים ואת חומרת השימוש בסכינים, גזר על הנאשם 20 שנות מאסר, מהן 17 שנות מאסר לריצוי ו-3 שנות מאסר על תנאי. גזר הדין לקח בחשבון גם גורמים מקלים כגון גילו של הנאשם, נסיבותיו האישיות וחרטה כנה. השופט קבע כי יש לשקול יחד את העבירות של שיבוש ראיות ושיבוש הליכי משפט לצורך גזר הדין. פסק הדין נועד לתרום למיגור "תת-תרבות הסכינים" ולהעביר מסר מרתיע.