סע"ש 1412-06-14

תקציר

התובע, עובד, תבע שלושה נתבעים בגין הפרות עבודה לרבות אי תשלום שעות נוספות, פיטורים שלא כדין ואי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה בשפה המובנת לו. הנתבעת הראשונה הייתה מעסיקתה הישירה של התובעת, ואילו הנתבעות השנייה והשלישית היו חברות כוח אדם שלטענת התובעת היו גם מעסיקות. בית הדין מצא כי הנתבע הראשון היה מעסיקו של התובע לאורך כל תקופת עבודתו, למרות ניסיונותיהם של שלושת הנתבעים להתחמק מאחריות. טענותיו של התובע בדבר עבודה כשומר בימי שישי ושבת נדחו מחוסר ראיות, וכך גם טענותיו בדבר הודעה מוקדמת על תנאי העבודה. עוד קבע בית הדין כי התובע לא פוטר אלא נאלץ להתפטר עקב פקיעת אשרת העבודה שלו, ולכן הנתבעים לא היו חייבים לקיים שימוע או לתת הודעה מוקדמת על פיטורים. עם זאת, בית הדין מצא הצדקה בתביעות התובעת לפיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. הנתבע הראשון חויב לשלם לתובע סכומים אלה, שהסתכמו ב-72,043.60 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪, בתוך 30 יום. פסק הדין גם פסק לתובע ריבית והפרשי הצמדה מיום 10.2.2014. הנתבעים חויבו ביחד ולחוד בהוצאות המשפט.