רע"א 8823/10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בנוגע להחלטת ועדת ערר בתביעת נכות של חייל לשעבר בצבא דרום לבנון. המבקש, ששירת בין השנים 1997-2000, סובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ומליקויים נוספים שלטענתו הם תוצאה של פעילותו המבצעית. בתחילה נשללה ממנו קצבת נכות על ידי קצין הפיצויים, אך ועדת הערר לפי חוק הנכות קיבלה את ערעורו, קבעה כי נפגע בקרב והפנתה אותו לוועדה רפואית לקביעת נכותו. בית המשפט המחוזי בחיפה פסק נגד החלטת ועדת הערר וקבע כי הוועדה אינה הגוף המתאים לקבוע אם פעילותו המבצעית של המבקש גרמה לפציעתו, וכי הדבר נתון לעניינו של קצין התגמולים. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שנדחה בנימוק שוועדת הערר חרגה מסמכותה בקביעת הקשר הסיבתי. בפסק הדין מודגש כי הסמכות הראויה לעניין זה נתונה לפקיד התגמולים, ובקשת רשות הערעור נדחית, ללא צו להוצאות. מקרה זה מדגיש את מורכבותן של תביעות הנכות ואת מגבלות המערכת המשפטית המסדירה אותן.