ע"א 20/85

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורם של בני זוג המבקשים לשמור על המשמורת על ילדם. האם משכה מרצונה את ערעורה, ואילו ערעורו של האב נדחה על סמך חוות דעת מומחה שקבעה כי ההורים אינם מסוגלים לטפל כראוי בילד בשל מגבלותיהם והסיכון הממשי להתערבות בחינוכו וברווחתו של הילד. חוות הדעת של המומחה שקלה את האב, שלא היה מסוגל לשאת בנטל הטיפול בילד לבדו, וגם החלופה של אימוץ פתוח נדחתה בשל פוטנציאל הפגיעה בקטין. פסק הדין מכיר בתקדים המשפטי לפיו אין למסור ילדים לאימוץ רק משום שהוריהם אינם יכולים לספק בית אידיאלי. תחת זאת, ההחלטה נשענת על התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 13(7) לחוק הרלוונטי. השופטים מסכימים כי נסיבותיו של האב אינן עומדות בתנאים אלה וכי התערבות יתר של המדינה אינה פתרון בר קיימא. השופט וייס, יחד עם השופטים ש' לוין וא' חלימה, דוחים פה אחד את הערעור מבלי לפסוק הוצאות, מה שמוביל לסיום התיק.