ב"ל 35245-12-21

תקציר

התובע, נהג אוטובוס שנדבק בקורונה בדצמבר 2020, תבע את הנתבע בבקשה להכיר בהידבקותו כפגיעה בעבודה. התובע טען כי ככל הנראה נדבק בנגיף מנוסעים ללא מסכה במהלך משמרותיו בקווים אשדוד-בני ברק ואשדוד-ביתר עילית. עם זאת, הנתבעת דחתה את התביעה, וטענה כי התובע לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין עבודתו לבין הזיהום. באופן ספציפי, התובע לא הצליח לזהות חולה קורונה ספציפי איתו בא במגע בעבודה. בית המשפט בחן את תצהירו של התובע ואת חקירתו הנגדית, שם הודה כי אינו יודע אם נחשף לחולה מאומת. התובע גם לא הצליח לספק ראיות לכך שבני משפחתו, שחלו גם הם בקורונה, נשארו בבית, כפי שטען. יתר על כן, הסברו כי לא קיבל אזהרות חשיפה בשל מחסור בסמארטפונים במגזר החרדי היה מפוקפק. בנסיבות אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, שכן היו מקורות הדבקה אפשריים אחרים, כגון בני משפחתו. לפיכך, התביעה נדחתה, אם כי לא נקבעו הוצאות. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ועומדת להם זכות ערעור כדין.