ת"פ 64477-11-23

תקציר

הנאשם הורשע בתקיפת קשיש וגרימת חבלה של ממש. השופט שקל את חומרת האירוע – הנאשם הפעיל אלימות קשה כלפי קשיש, שעלולה הייתה לגרום לפגיעה משמעותית יותר – ואת הערכים המוגנים העומדים בבסיס העבירה, ובהם שלמות ובטיחות גופו של הקורבן. פסקי דין קודמים הדגישו את חומרתן של עבירות אלימות מסוג זה ואת הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה, במיוחד כאשר הקורבן הוא קשיש. השופט התייחס גם למקרים דומים, שבהם העונשים נעו בין שבעה לעשרים חודשי מאסר. בהתחשב בנסיבות מקרה זה, הציע השופט טווח עונשי של תשעה עד עשרים וארבעה חודשי מאסר. באשר לקביעת עונשו של הנאשם, השופט הכיר בגורמים המקלים: גילו הצעיר של הנאשם, עברו הנקי, השתתפות בהליך טיפולי וחרטה. עם זאת, השופט פקפק בסיכויי שיקומו של הנאשם, שכן הנאשם לא לקח אחריות מלאה על מעשיו בפני שירות המבחן ולא הודה בשימוש בחפץ חד. השופט הדגיש כי עונש של עבודות שירות וצו מבחן אינם הולמים, בהתחשב בחומרת העבירה ובהיעדר הודאה באשמה. בסופו של דבר, השופט איזן בין הנסיבות המקלות והמחמירות. על הנאשם נגזרו תשעה חודשי מאסר, אותם ניתן יהיה לרצות באמצעות עבודות שירות, צו מבחן ופיצויים לקורבן. השופט הדגיש את חומרת העבירה ואת הצורך בהרתעה, והסביר כי עבודות שירות הן עונש חינוכי יותר שאינו מפחית מחומרת העונש. הנאשם הוזהר כי כל הפרה של כללי עבודות השירות תוביל לריצוי יתרת העונש במאסר. גם זכות הערעור על פסק הדין הוסברה לנאשם.