רע"א 2756/01

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בעלות על מקרקעין בין שתי קבוצות יורשים - המשיבים והמבקשים - של המנוח, עבדאללה עיסא עסאס. המשיבים טענו כי הם יורשיו היחידים של עבדאללה וכי חלקות המקרקעין שבמחלוקת ניתנו להם במתנה על ידו. מנגד, טענו המבקשים, ילדיה של בתו של עבדאללה, כי יש לחלק את הקרקע בין כל היורשים, כולל אביהם. תחילה פסקו בתי המשפט לטובת המשיבים, אך המבקשים ערערו, ובית המשפט העליון הורה לרשום את הקרקע על פי צו ירושה, ולחלק אותה בין כל היורשים. בהמשך הגישו המשיבים בקשה לפסק דין הצהרתי, בהציגו חוזה מכר משנת 1934 ותצהיר מטעם המבקשים על ויתור זכויותיהם במקרקעין לטובת המשיבים. המבקשים ביקשו לדחות את התביעה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. דחייה זו הובילה לערעור הנוכחי, בו טענו המבקשים כי יש לסלק את תביעת המשיבים על יסוד עקרון סופיות בהסדר מקרקעין, מחיקת זכויות עבר והגנה על מצב הרישום הנוכחי. בית המשפט העליון, בבואו לפרש את סעיף 81 לפקודת הסדר הזכויות במקרקעין, קיבל את טענת המבקשים, בקובעו כי יש לדחות כל טענה הסותרת את הרישום הקיים, שאינה מעוגנת בסעיפים 93-97 (העוסקים במרמה ובמחדלים). מאחר שתביעת המשיבים לא התבססה על סעיפים אלה אלא על חוזה ותצהיר צד ג', לא הייתה לה כל עילה משפטית. עם זאת, בית המשפט התיר למשיבים לבקש הצהרה על תוקפו של כתב הוויתור נגד המבקשים בבית המשפט המחוזי. ההחלטה דחתה למעשה את תביעת המשיבים, אך התיק המשיך באשר לתביעתם שכנגד של המבקשים ולתוקפו של כתב הוויתור. המשיבים חויבו בהוצאות המבקשים, בסך של 20,000 ₪.