ע"א 2566/93

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי שנעתר לבקשת המשיבה למתן פסק דין הצהרתי, הקובע את זכויותיה בשלושה נכסים שבבעלות המערערת. בני הזוג, שנמצאים בתהליך גירושין, רכשו ארבעה נכסים לפני נישואיהם ובמהלכם. המערער טען כי הנכסים נרכשו מכספו של אביו וכי לא היה מאמץ משותף או כוונה לחלוק אותם עם אשתו. עם זאת, המשיבה טענה כי היא תרמה להחזר הלוואות וכי שכרה שימש להוצאות המשפחה. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון, בהרכב הנשיא והשופטים גולדברג וחשין, דחה את הערעור. הם קבעו כי חזקת השיתוף חלה על הנכסים, לרבות זה שנרכש לפני הנישואין, שכן המשיב נשא בנטל הכלכלי ותרם למימונו. מקור המימון, בהיותו אביה של המערערת, לא שלל את יסוד המאמץ המשותף. יתר על כן, טענת המערערת בדבר היעדר כוונה לחלוק נדחתה על ידי ראיות בדבר כוונתם המשותפת האובייקטיבית של בני הזוג. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המערערת ביחס לנכס בתשלום דמי מפתח, והסביר כי ההגבלה על זכויות ההעברה לא השפיעה על ההכרזה על זכויות שכירות בין בני הזוג. לבסוף, בעניין מבנה תעשייה משותף, הסכים בית המשפט עם החלטת בית משפט קמא לפרק את השותפות ולהורות על מכירת הנכס, שכן המערערת לא הביאה כל ראיה לאפשרות של חלוקה בעין. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב.