עמ"נ 18378-04-18

תקציר

בית המשפט לעניינים מנהליים הבהיר את היקף הביקורת השיפוטית המצומצמת על החלטות הרשויות המנהליות, והדגיש כי היא אינה מחליפה את שיקול דעתו. בית המשפט נמנע מלהתערב במחלוקת על תשלומי הארנונה, תוך הכרה בזכותה של העירייה לגבות מיסים מהמערערים כבעלי הנכס. על פי פקודת העיריות, על בעלי הנכסים להודיע לעירייה על כל שינוי בהחזקה; הימנעותם של המערערים מלעשות כן הצדיקה הטלת מס רטרואקטיבית. בית המשפט קיבל את טענת המערערים כי העירייה תרמה למצב בכך שלא ניהלה חקירה אקטיבית של אי תשלום מיסים, אך ההחלטה לגבות ריבית על החוב רק בגין שלוש השנים הראשונות של אי התשלום נחשבה סבירה. כמו כן, אישר בית המשפט את החלטת ועדת הערר הדוחה את טענות המערערים לפטור בשל היותו של הנכס בלתי ראוי לשימוש או ריק, שכן המערערים היו מודעים לאחריותם כמחזיקים בנכס. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות העירייה.