ס"ע 30426-10-19

תקציר

התובעת, עובדת לשעבר של הנתבעת, הגישה תביעה נגד מעסיקתה בגין הפרות שונות לכאורה של חוקי העבודה במהלך עבודתה ופיטוריה לאחר מכן. עיקר הטענות נגעו לאי מסירת הודעה בכתב לתובע על תנאי העבודה, אי תשלום ימי חופשה, פיטורים שלא כדין ללא שימוע ואי תשלום שכר תקופת הודעה מוקדמת. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. נקבע כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי העבודה, אולם ההסכם בעל פה בין הצדדים הוכר. בית הדין הדגיש כי דרישת ההודעה בכתב אינה טכנית גרידא אלא מרכיב מכריע ביחסי העבודה המתנהלים בתום לב. משכך, נפסקו לתובע פיצויים בסך 2,500 ₪ בגין הפרה זו. באשר לפדיון ימי חופשה, מצא בית המשפט כי התובעת ניצלה את כל ימי החופשה המגיעים לה ולכן תביעה זו נדחתה. גם תביעתה של התובעת לאי אישור תקופת העסקתה לא אושרה מאחר והאישור נשלח לתובע, אם כי באיחור קל. טענת הפיטורים שלא כדין אושרה חלקית. בית המשפט הכיר בכך שהתובעת ידעה מראש על סגירת העסק אך לא ידעה את המועד המדויק. לפיכך, בעוד שהיעדר שימוע מהווה עבירה על החוק, בית הדין שקל את הנסיבות והחליט לפסוק לתובע את רף הפיצוי הנמוך בגין פיטורים שלא כדין, שנקבע על 2,500 ₪. התובעת אף הצליחה בתביעתה לתשלום שכר בתקופת ההודעה המוקדמת. נקבע כי לתובע לא ניתנה תקופת הודעה מוקדמת כדין ולכן הוא זכאי לפיצוי בגין התקופה שמיום 11.8.19 ועד ליום 30.8.19 בסך 3,663 ₪. בהתחשב בהפרות השונות, שכללו היעדר הודעה מוקדמת בכתב על תנאי העבודה, אי שימוע כדין ועיכוב בתשלום הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים, הורה בית הדין לנתבעת לפצות את התובעת בסכומים הבאים, שישולמו בתוך 30 יום: 2,500 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, 2,500 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, ו-3,663 ש"ח בגין תשלום שכר בתקופת ההודעה המוקדמת. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע, בסך 4,000 ₪. עוד קבע בית המשפט כי סכומים אלה יחייבו בהפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.