עע"מ 5875/10

תקציר

הערעור מערער על פסק דין מנהלי של בית המשפט המחוזי שאישר את החלטת המועצה הדתית למנוע גישה לאגודות יהודיות קונסרבטיביות ורפורמיות להשתמש במרחצאות ציבוריים ("מקוות" או "מיקות") שבתחומה לצורך טקסי גיור. המערערים טענו כי השלילה מהווה אפליה פסולה ופוגעת בחופש הדת שלהם, וביקשו גישה למרחצאות הציבוריים. המשיבים, המועצה הדתית והמשרד לשירותי דת, נימקו את החלטתם בכמה טעמים, ובהם כי מערך הגיור הממלכתי שונה ממערך הגיור הפרטי מבחינת הפיקוח וההשלכות החוקיות, וכי המועצה הדתית אינה מחויבת לספק שירותים לגורמים פרטיים. בג"ץ קיבל את הערעור. היא קבעה כי המדינה אינה יכולה להצדיק מניעת טבילה בגין גיורים פרטיים במרחצאות ציבוריים בטענה של אפליה ברמת המדיניות. ההשלכות המשפטיות של הגיור נפרדות ממעשה הטבילה הדתי, והמדינה אינה יכולה להגביל את הגישה למרחצאות ציבוריים על סמך מעמדו המשפטי של הגיור. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המשיבים אינם יכולים לסרב לגישה למערערים בנימוק שהמרחצאות הציבוריים מיועדים ליהודים בלבד, שכן הם מאפשרים טבילה למערכת הגיור הממלכתית ולגיורים אורתודוקסיים פרטיים. בית המשפט הורה למשיבים לאפשר למתגיירים של המערערים לטבול במקווה ציבורי בבאר שבע, ולמצוא פתרון דומה גם ברשויות אחרות, תוך פסיקת הוצאות והוצאות המערערים.