ת"א 50498-05-14

תקציר

התביעה הוגשה על ידי עיזבונה של קטינה מנוחה, י', שסבלה מניוון שרירים בעמוד השדרה (SMA) סוג 1, נגד מספר נתבעים: האב צבי אפלמן, גינקולוג פרטי וגנטיקאי רפואי שטיפל באם התובעת במהלך הריונה עם ג'; המרכז הרפואי שבו עבד האב אפלמן; ד"ר וורחוב מירטה, הגינקולוג שטיפל באם התובעת במהלך הריונה במרכז לבריאות האישה; בית החולים מאיר, מעסיקו של ד"ר וורחוב; וקופת חולים כללית, הבעלים של בית החולים מאיר. התובעים, הוריה של ג', טענו כי הנתבעים התרשלו במהלך מעקב ההיריון של האם התובעת, ותבעו פיצוי בגין חיים בעוולה. למרות שלאם התובעת היו שלושה ילדים בריאים מהריונות קודמים, הריונה הרביעי הסתיים בהפסקת הריון בשבוע 22 עקב מומים שהתגלו בעובר, לרבות תסמונת דאון. בעקבות זאת, התובעת נכנסה שוב להריון ופנתה לבדיקות מקיפות כדי לשלול כל סיכוי למום בעובר. היא ביקרה פעמיים אצל האב אפלמן, שהמליץ על בדיקת מי שפיר, שהתובעת עברה. התוצאות היו תקינות. במסגרת הרפואה הציבורית עבר התובע גם בדיקות נוספות שגם תוצאותיהן היו תקינות. למרבה הצער, ג' נולד עם SMA, תסמונת גנטית קשה מאוד, ונפטר בגיל שנה ושמונה חודשים. עיקר טענותיהם של התובעים היו כי הנתבעים התרשלו בכך שלא הציעו או הפנו את התובעים לבדיקת נשא SMA, שלטענתם הייתה זמינה וישימה באותה עת. עוד נטען, כי היה על הנתבעים להציע להן בדיקת אבחון SMA במסגרת בדיקת מי השפיר או ליידע אותן על אפשרות זו, ולא לעדכן את הייעוץ הגנטי והבדיקות שנערכו במהלך הריונה הקודם של התובעת. הנתבעים טענו כי לא הייתה כל אינדיקציה לביצוע בדיקות נוספות במהלך ההיריון המדובר, וכי בדיקת נשאות SMA לא הייתה אפשרית או זמינה מבחינה טכנית בישראל במועד הרלוונטי להריון, ולא הוצעה כבדיקת סקר בשום מקום בעולם. באשר לבדיקת מי השפיר, טענו הנתבעים כי בדיקה כזו ל-SMA בוצעה רק כאשר היה נשא של המחלה במשפחה, ולא הייתה סיבה לבצעה בעניינו של התובע. עוד טענו כי הייעוץ הגנטי והבדיקות שבוצעו במהלך ההיריון הקודם עדיין תקפים במהלך ההיריון המדובר, ואין צורך לעדכנם. בית המשפט בחן את חובת הגילוי המוטלת על רופאים כלפי מטופליהם, ובפרט את חובות הגילוי בכל הנוגע ליידוע אישה בהריון על בדיקות הנדרשות לגילוי מומים בעובר. בית המשפט קבע כי חובת הגילוי אינה מוחלטת ואינה משתרעת על כל פרטי המידע האפשריים. במקום זאת, המידע שרופא חייב לספק למטופל הוא מה שהוא צריך כדי לקבל החלטה מושכלת לגבי הטיפול. לכן, יש לאזן בין מידע מספק לבין מידע שעלול "להציף" את המטופל. חובת הגילוי אינה כוללת סיכונים רחוקים ובלתי משמעותיים, ויש להגבילה לסיכונים ממשיים מהותיים ורלוונטיים בנסיבות העניין. בית המשפט מצא כי לא הייתה בדיקת סקר לגילוי נשאות SMA בתקופה הרלוונטית להריון, וגם אם בדיקה כזו הייתה זמינה, לא הייתה חובה על מי מהנתבעים ליידע את התובעים עליה או להמליץ על ביצועה, שכן היא אינה מעשית ואין כל אינדיקציה המצדיקה זאת. בית המשפט שוכנע כי בדיקת נשאות SMA לא הייתה זמינה בישראל עד סוף שנת 2006, לאחר לידתה של ג'. עוד קבע בית המשפט כי לא הייתה חובה מצד מי מהנתבעים להפנות את התובעים לבדיקת SMA באמצעות בדיקת מי שפיר, שכן בדיקה כזו בוצעה רק כאשר היה חולה SMA מאובחן במשפחה, ולא הייתה כל אינדיקציה או חשד ל-SMA בעניינו של התובע. טענת התובעים כי שקיפות עורפית מוגברת בהריון הקודם הצביעה על סיכון ל-SMA בהריון הנוכחי לא הוכחה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לא היה צורך להאריך את הבדיקות הגנטיות או הייעוץ שניתן לתובעת במהלך הריונה הקודם, מה גם שהריון זה התרחש חודשים ספורים בלבד לפני ההריון המדובר, ולא חל שינוי בבדיקות הגנטיות או במוטציות בינתיים. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את התביעה, ולא מצא כל רשלנות או עוולה מצד אף נתבע. נסיבותיו הקשות של המקרה ופעילותם הציבורית של התובעים הביאו את בית המשפט להכריע שלא לפסוק הוצאות.