ת"פ 471-06-14

תקציר

בית המשפט מצא את הנאשם אשם במספר אישומים, כולל שוד, גניבה ונהיגה בזמן פסילה, כאשר האישום השני הוא החמור ביותר. השופט מתווה את העקרונות המנחים לגזר הדין, הכוללים את עקרון ההלימות, הערך החברתי שנפגע מהעבירות ונסיבות ביצוען. לגבי האישום השני, השופט קובע כי טווח הענישה ההולם הוא בין שנה לשלוש שנות מאסר, בהתחשב בהיעדר פגיעה פיזית אך בנזק הנפשי המשמעותי שנגרם לקורבן, לצד התכנון והתחכום הכרוכים בעבירה. השופט מביא בחשבון גם את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות דומות ואת הפגיעה ברכושם ובביטחונם של הקורבנות. באישומים הראשון, השלישי, הרביעי והחמישי, הכוללים גניבה ונהיגה בזמן פסילה, קובע השופט את טווח הענישה ההולם בין מספר חודשים לשנת מאסר. השופט מציין את התחכום וחוסר הרחמים הכרוכים בעבירות, כמו גם את הפגיעה בזכויות הקניין והפרטיות של הקורבנות. נלקחות בחשבון גם הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות העובדה שהנאשם ביצע עבירות אלה תוך שני עונשי מאסר על תנאי. השופט מכיר בהודאתו המוקדמת של הנאשם באישומים ובנסיבותיו האישיות, לרבות עברו של שימוש בסמים. בהתחשב בכל הגורמים, השופט גוזר על הנאשם 24 חודשי מאסר בגין האישום השני ו-12 חודשי מאסר בגין האישום הראשון, השלישי, הרביעי והחמישי, כאשר תקופת המאסר ירוצו ברצף. השופט מורה גם על הפעלת שלושה עונשי מאסר על תנאי שהוטלו על הנאשם במקרים קודמים, שירוצו במקביל לתקופת המאסר החדשה. בנוסף, נגזר על הנאשם לרצות בסך הכל 55 חודשי מאסר, בהתחשב בימי מעצרו לפני המשפט. כמו כן, השופט מטיל מספר עונשי מאסר על תנאי, מורה לנאשם לשלם פיצויים לנפגעים ופוסל אותו מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה קצובה. זכות הערעור על פסק הדין נשמרת הן לתביעה והן לנאשם, עם מסגרת זמן של 45 יום.