בר"מ 4717/14

תקציר

פסק הדין דן בזכות לערער על החלטות מסוימות בפני בית המשפט. על פי סעיף 12(ב) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, רק על החלטות ברשימה סגורה ניתן לערער ישירות בפני הרשות המחוקקת, ויש לדחות החלטות אחרות - לרבות בקשות להקפאת הליכים. עם זאת, החוק מבחין בין בקשות שהייה שהתקבלו לבין בקשות שנדחו, שכן רק על האחרונות ניתן לערער. מדובר בבחירה מכוונת של המחוקק, שנועדה למנוע כפילות במערכת המשפט. בעוד שמערכת המשפט אינה יכולה כיום להיענות לבקשת רשות הערעור על ההחלטה, הנסיבות הללו מאירות סוגיה במקרים שבהם רשות מנהלת במקביל הליך פלילי ומונעת מאדם להתגונן באמצעות עתירות מנהליות. זוהי בעיה דחופה במיוחד כאשר עתירה מנהלית מוגשת לפני תחילת ההליך הפלילי. על מערכת המשפט להיות ערה למצב משפטי זה ולהבטיח כי הקפאת הליכים לא תגרום בעקיפין לעוול. על בתי המשפט לעניינים מנהליים להיות ערים לפוטנציאל של מצבים כאלה ולשקול מתן סעד זמני לעותרים, במיוחד כאשר נפתחים הליכים פליליים לאחר הגשת עתירה מנהלית. בסופו של דבר, דרך הפעולה היחידה הפתוחה בפני בית המשפט במקרה זה היא לדחות את הבקשה, אם כי השופטים מכירים בכך שהחוק הנוכחי מעורר קושי ועשוי להיות מתוקן כדי לתת פתרון. הזכות לערער על ההסדר המשפטי, אם אדם חש שנפגעה זכותו לגישה לערכאות, ניתנת למימוש בהליכים אחרים. הבקשה נדחית, ולא נפסקות הוצאות.