ת"א 33320-12-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את שתי התביעות שהגישה התובעת, החברה הלאומית לדיור, נגד הנתבעים, משפחה קשת יום, במלואן. התביעות ביקשו לפנות את המשפחה מדירתה ולחייב אותה בדמי שכירות בשוק, במקום דמי השכירות שנקבעו בהליך הדייר המתמשך. הבסיס לפיטורים הוא מעשה של בית המשפט – פסק דין קודם באותו נושא, שקבע כי הנתבעים הם שוכרים ממשיכים וקבע את דמי השכירות בהתאם. פסק הדין הקודם יצר השתק משפטי, כלומר לא ניתן להביא את התביעות הנוכחיות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובע פעל בחוסר תום לב. התובע, ביודעו את העומס הכלכלי על הנתבעים, בחר להגיש תביעות חדשות בערכאות שונות ולא לתקן את התביעה הקיימת בהליך הנוסף. הדבר גרם למצוקה ולחץ מיותרים עבור הנתבעים, שכבר עמדו בפני מאבק משפטי בן שש שנים עם התובע, שהסתיים גם הוא בפיטורים. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות התובעת כניצול לרעה של הליכי משפט וחוסר תום לב, במיוחד לאור העובדה שהתובעת היא חברה בעלת משאבים משמעותיים, המייצגת את מדינת ישראל. כתוצאה מכך, החליט בית המשפט כי על התובעת לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים, והעמיד אותן על סך של 45,000 ₪ לכל תביעה, ובסך הכל 90,000 ₪, כולל מע"מ. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, או שיהיו בו הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים.