ע"פ 1533-02-11

תקציר

הנאשם ערער על החלטת בית משפט קמא להרשיעו בשמונה אישומים הנוגעים למספר אירועים של גניבה, פריצה, קבלת רכוש גנוב, סחיטה באיומים, החזקת נשק והפרעה לשוטר. ערכאת הערעור בחנה בקפידה את הטענות הנוגעות להחלטת בית משפט קמא לסמוך על עדויותיהם של תאופיק ועלי, ולא מצאה עילה להתערב בממצאי המהימנות של בית משפט קמא. ערכאת הערעור דחתה גם את טענות הנאשם ביחס לאישומים השני, השלישי, הרביעי, החמישי, השישי והשביעי, שכן השיחות שהוקלטו בהאזנות הסתר, יחד עם עדויות העדים, לא הותירו מקום לספק באשר למעורבותו של הנאשם באירועים. עם זאת, בית המשפט זיכה את הנאשם מאשמת קבלת רכוש גנוב באישום השמיני, בשל חוסר ראיות הקושרות אותו לאופנוע הגנוב. עם זאת, אישרה ערכאת הערעור את רוב פסקי דינו של בית משפט קמא. זאת ועוד, הנאשם ערער אף הוא על גזר דינו, בטענה כי שגה בית משפט קמא בהטלת עונש חמור. ערכאת הערעור קבעה כי לא תתערב בעונש, שכן היא נשקלה היטב ולקחה בחשבון את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות חומרת והיקף העבירות, נסיבות ביצוען, עברו הפלילי של הנאשם ונסיבות מקלות אישיות. בית המשפט הדגיש את חומרתן הרבה של ריבוי העבירות שבוצעו בתקופה קצרה, את התחכום שננקט ואת אפקט ההרתעה הזניח של תקופות המאסר הקודמות שריצה הנאשם. ערכאת הערעור דחתה גם את הטענה לאחידות בענישה, בהתחשב בכך שתפקידו ועברו הפלילי של הנאשם שונים באופן משמעותי מאלה של שותפיו לפשע. ככלל, העונש שהטיל בית משפט קמא נמצא מאוזן, ראוי ואינו חריג דיו כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, והנאשם זוכה מהאישום השמיני בגין החזקת רכוש גנוב. תקופת המאסר הכוללת הופחתה ל-80 חודשים, כולל מאסר על תנאי של 9 חודשים, ואילו יתר חלקי המאסר נותרו ללא שינוי.