עש"א 20857-04-13

תקציר

המערער והמשיב היו מעורבים במחלוקת על הארכת פטנט על תכשיר רפואי בבעלות המשיב. המערערת טענה כי הארכת המועד להגשת הבקשה להארכה אינה כדין, וכי המשיב לא פעל בתום לב. הם גם חלקו על פרשנות המונח "פטנט בסיסי" בדין הרלוונטי, כאשר המערערת טענה כי הפטנט המדובר אינו נופל תחת הגדרה זו. זאת ועוד, טען המערער כי רישום תכשיר המשיב אינו הרישום הראשון לצרכים רפואיים, וזו דרישת הארכה. רשם הפטנטים, בהליך חד-צדדי, ובית המשפט המחוזי בהליך דו-צדדי שלאחר מכן, צידדו שניהם במשיבה בכל הסעיפים. המערער ערער לבית הדין לערעורים, אך השופטים הסכימו עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר ודחו את הערעור. פסק הדין פירט בהרחבה את הנימוקים לכל אחת מההחלטות, שניתנו על ידי הרשם, בית המשפט המחוזי ובית המשפט שלערעור, ולא מצא כל פגם בפרשנויות החוק או בקביעות העובדתיות. לפיכך, החלטת הרשם מיום 21.3.13 להאריך את הפטנט אושרה, והמערערת חויבה לשלם למשיב 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות.