תא"ק 3992-02-20

תקציר

המבקשים ביקשו להאריך את המועד האחרון להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדרם, בטענה כי הזימון לא הוגש להם וכי תעודת המסירה זויפה. בעוד השופטים הכירו בחשיבות החוקתית של הגישה לצדק, הם ציינו כי הבקשה הוגשה מעבר למועד האחרון של 30 יום ודורשת סיבה מיוחדת להארכה. השופט הקל את הדרישה בשל הזכות החוקתית המונחת על כף המאזניים וריכוך "כלל ההמצאה". באשר לביטול פסק הדין במעמד צד אחד, הבחין השופט בין ביטול ex debito justitiae, החל כאשר פסק הדין פגום, לבין ביטול בשיקול דעת. מאחר שהמבקשים לא הוכיחו ידיעה ממשית על ההליך, לא ניתן היה לבטל את פסק הדין מטעמים מחייבים. עם זאת, השופט הפעיל שיקול דעת לטובת הביטול, בהתחשב בהשלכות של אי ביטול פסק הדין ובסיכויי ההצלחה של המבקשים. הנימוקים לאי הופעה לא נבעו מזלזול, והמבקשים הציגו הגנות ראויות לשבח. למרות זאת, השופט הטיל על המבקשים הוצאות, והורה להם לשלם לתובעים 700 ₪ בתוך 30 יום כתנאי לביטול פסק הדין.