ת"א 24669-11-20

תקציר

השוכר מחויב לשלם למשכיר סך של 283,817 ש"ח בהתאם לפירוט הבא: על השוכר לשלם לשני התובעים הראשונים, ביחד ולחוד, סך של 254,607 ש"ח ולתובע השלישי 29,210 ש"ח, שניהם סכומים שישולמו ביחד ולחוד על ידי הנתבעים. הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעים ויצבור הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום. סכום זה מייצג את דמי השכירות לתקופת האופציה כפי שנקבעו בחוזה השכירות, ארנונה ודמי ניהול, בניכוי תשלומים שקיבלו התובעים מדייר חלופי. תביעת התובעים להחזר הוצאות בגין החזרת החכירה למצבה המקורי עם סיום החכירה לא התקבלה. כמו כן, על הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות בסך 5,000 ש"ח וכן שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין ויחולו עליהם ריבית אם לא ישולמו עד למועד זה. השופטת לא מצאה כל סיבה לבטל את הסכם השכירות או לקבל את טענת הנתבעים כי לא נמסר להם על גודלם הנכון של השטחים המושכרים. התובעים פעלו בתום לב ותקופת האופציה נכנסה לתוקף מאחר והשוכר לא הודיע על כך שאינו מעוניין לחדש את חוזה השכירות חצי שנה לפני תום התקופה. השוכר ניסה לסיים את השכירות מוקדם בשל בעיות בריאותיות וכלכליות, אך לא פעל לפי הנוהל הנכון ולא עשה מאמצים אמיתיים למצוא שוכר חלופי. עוד קבע השופט כי השוכר הפר מן היסוד את חוזה השכירות בכך שלא שילם דמי ניהול. לבסוף, קבע השופט כי התעקשות התובעים על עמידת השוכר בתנאי החוזה אינה מהווה חוסר תום לב ולכן אינה מצדיקה סיום חד צדדי של חוזה השכירות על ידי השוכר.