רע"ב 37369-12-24

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת האסיר לחופשה לצורך ערעור על סמך קריטריון הנסיבות החריגות, שעניינו של המבקש אינו עומד בו. הבקשה נסובה סביב חישוב יתרת עונשו של האסיר, ששוחרר מנהלית בשל צפיפות בכלא, אך עונשו הוחמר בערעור. לדברי השופט, השחרור המנהלי אינו שקול לריצוי העונש, שכן מדובר בשחרור מוקדם מטעמים חריגים ואין להחשיבו כזמן ריצוי. לאסיר אין זכות קנויה לשחרור מוקדם, ומטרת השחרור המנהלי אינה תומכת בפרשנותו של האסיר. מאחר שבאותו יום הוגש ערעור על גזר הדין הראשוני שהעניק לו שחרור מנהלי, לא יכול היה האסיר לצפות באופן סביר ליהנות ממנו. השופט מדגיש כי יתרת המאסר הנוכחית מחושבת על בסיס העונש המעודכן, בניכוי הזמן שריצה בפועל, והשחרור המנהלי הקודם אינו נחשב לזמן ריצוי. בנוסף, צוין בפסק הדין כי סעיף 34יא לחוק העונשין, הדוגל בפרשנות המקלה ביותר, אינו תומך בטענת המבקש במקרה זה. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.