ע"א 68432-10-18

תקציר

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כערכאת ערעור, הוא כי הערעור שהגישה המערערת, סופיר, נדחה במלואו. בית המשפט קבע כי הדיירים המוגנים המקוריים, סבתא זיניה ובנה ברוך, לא נטשו את הדירה המדוברת. חזרתה של סבתא זיניה לדירה לאחר היעדרות זמנית לא שללה את מעמדה כדיירת מוגנת, מה גם שהבעלים לא התנגד לחזרתה. באשר לברוך, בית המשפט קיבל את הטענה כי עזב את הדירה רק בשנת 2011, ולכן עזיבתו המוקדמת בשנת 2007 לא שללה ממנו את מעמדו המוגן. בתשובה לשאלה האם שני, נכדתה של סבתא זיניה, תוכל לרשת את מעמד הדייר המוגן של סבתה, הסכים בית המשפט עם פסיקת הערכאה הנמוכה יותר. שני מילאה את התנאים הנדרשים על פי חוק כדי להפוך לדייר נגזר. היא התגוררה עם סבתה לפחות חצי שנה לפני מותה ולא הייתה לה דירה נוספת למגוריה בעת מות סבתה. הדירה שבבעלות אביה, ברוך, לא נחשבה כמי שלא הייתה לה זכות חוקית להתגורר בה. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי יש להחיל את דיני הדיירות המוגנת ככתבם, גם אם הם נראים מיושנים או מובילים למצבים אבסורדיים לכאורה. הדיירים המקוריים, סבתא זיניה וברוך, רכשו את זכות הדיירות המוגנת, ובית המשפט לא יכול היה לשנות את החוק על סמך מקרים פרטניים. לפיכך, הערר, שביקש לפנות את הדיירים המוגנים, נדחה. בנוסף, חויב המערער לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪, כולל הפיקדון. השופטים שניהלו את התיק היו שלומית יעקובוביץ, יונה אטדגי ויהודית שבח.