ע"פ 817/76
פסק-דין עליון
תקציר
בית המשפט העליון הכריע בערעור על הרשעה בעבירה של "קבלת דבר במרמה". המערער, שהיה נשוי, הציג עצמו כגרוש למתלוננת וקיים עמו יחסי מין. שאלת המפתח הייתה האם הבאת אישה לפינוק מיני מהווה "הטבת הנאה" על פי חקיקת המרמה. דעת הרוב, בהרכב השופטים בן-פורת ושמגר, קבעה כי כן, וכי במקרה זה קיים קשר סיבתי בין המרמה לבין הסכמת המתלוננת. השופט אשר חלק על כך, וטען כי יחסי מין בין בגירים בהסכמה אינם מהווים הענקת טובת הנאה לפי החוק הנדון. השופטת בן-פורת פירשה את המונח "קבלה במרמה" כקבלת אותו דבר שהוא מועיל למקבל אך מזיק לנותן. היא התייחסה גם לכוונת המרמה הנדרשת, תוך התייחסות לפסיקה האנגלית וחוות דעת מלומדות. לדברי בן פורת, ההטבה שהתקבלה לא הייתה חייבת לגרום להפסד כלכלי, ויש לקחת בחשבון את חומרת תוצאות המרמה. היא הגיעה למסקנה כי מעשיו של המערער נופלים להגדרת "טובת הנאה" ואישרה את ההרשעה. השופטת שמגר הסכימה עם הניתוח החברתי והמשפטי של בן-פורת, והדגישה כי זכותה של אישה לבחור את בן זוגה המיני על פי שיקוליה שלה. מצג שווא לפני קיום יחסי מין הצדיק את ההרשעה, שכן הוא שלל מהאישה את היכולת לקבל החלטה מושכלת. השופט אשר, בהתנגדותו, הדגיש את הוולונטריות וההסכמה ביחסי המין, וטען כי הם אינם מהווים טובת הנאה כהגדרתה בחוק. לדברי אשר, המרמה לבדה לא הספיקה להרשעה במרמה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 817/76 מישל דנינו נ' מדינת ישראל, עליון (26.7.1977)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.