ת"פ 21725-04-21

תקציר

השופט שקל היטב את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים לפני שהגיע להכרעת דין. הם מצאו כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה מעבר לספק סביר בשל הגרסאות הסותרות של האירועים שהוצגו על ידי המתלונן והנאשם. השופט הדגיש כי במקרים כאלה, אל לו לבית המשפט לבחור איזו גרסה אמינה יותר, אלא לקבוע אם גרסת המתלונן אמינה יותר מזו של הנאשם, ככל שלא נותר ספק סביר. עוד הזהיר השופט כי יש להבחין בין חשד כבד לבין ראיות מספיקות. באשר לעדותה של המתלוננת, מצאה השופטת כי היא לוקה בחוסר אמינות בשל חוסר עקביות ואי בהירויות, הנובעות ככל הנראה מקשיי תקשורת או נטיות מכוונות. השופט התייחס גם להודעה הזרה שמסרה המתלוננת במשטרה ולטיעוני ההגנה לדחייתה. הם אמנם מצאו כי ההודעה קבילה, אך הסכימו עם ההגנה כי משקלה הראייתי אינו מספיק להרשעה פלילית. זאת, בשל העברית הלא מושלמת של המתלונן, חוסר יכולתו לקרוא או לכתוב בעברית למרות חתימתו על ההצהרה, היעדרו של מחבר ההצהרה וחוסר הבהרה לגבי נסיבות איסופה. כמו כן, השופט ציין כי הראיות התומכות להודעה חלשות, לרבות פנייתה של המתלוננת עצמה למוקד ומסמכים רפואיים שלא הצביעו על אופן הפגיעה. השופט הדגיש כי פגמי האמירה לא טופלו די הצורך במהלך המשפט וכי אין לבסס ראיות מפלילות על הנחות. לסיכום, השופט פסק לטובת הנאשם בשל העמימות הראייתית שנותרה והספק שהיא יצרה. הם הדגישו כי בתיקים פליליים יש לבסס ספק סביר, וחלקי הפאזל של הראיות לא התאימו זה לזה באופן משכנע. לפיכך, פסק הדין היה זיכוי, כאשר השופט הדגיש כי זכות הערעור המשפטית נשמרה לשני הצדדים בתוך 45 יום.