בר"מ 7438/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור שהגיש אזרח אוקראיני שביקש מקלט בישראל. המבקשת, שנכנסה לישראל באשרת תייר בשנת 2016 וטענה כי נשקפת לה סכנת חיים בארץ מוצאה בשל חובות, בקשת המקלט שלה נדחתה בשנת 2020 ונצטוותה לעזוב את הארץ. משלא נענתה, קבע בית הדין לעררים כי עליה לעזוב את ישראל בתוך 14 יום. לאחר מכן ביקשה המבקשת להסדיר את מעמדה בישראל, בנימוק של יחסיה עם אזרח ישראלי, אך זו נדחתה על ידי המשיב, מה שהוביל לערעור נוסף. בית הדין לעררים דחה ערעור זה, בקובעו כי המבקש עבר ביזיון הצו הקודם ועליו לעזוב את ישראל בתוך 10 ימים. החלטה זו אושרה גם על ידי בית המשפט המחוזי, אשר דחה אף הוא את בקשת המבקש לסעד זמני. העניין הסתבך בשל אי יציאתה של המבקשת מהארץ, לכאורה בשל מצב בריאותי לקוי וצו עיכוב יציאה מהארץ בעניינו של בן זוגה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש לבטל את פסק הדין, והוביל את המבקשים לערער לערכאות גבוהות יותר. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן היא לא עוררה שאלות עקרוניות ונמצא כי המבקשת עושה צדק עם עצמה. המבקש נצטווה לעזוב את ישראל עד דצמבר 2021.