תפ"ב 17578-12-22

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת הנאשמים לבטל את כתב האישום נגדם. הנאשם טען כי העובדות כפי שהן מתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה, ובפרט שהגדר שהקימו פטורה מדרישת היתר. בית המשפט מצא כי לא ניתן להוכיח את הפטור שטען הנתבע על סמך הראיות הקיימות. כתב האישום עומד על כך שהנאשם לא הוכיח כי הגדר תואמת את ההנחיות המרחביות הרלוונטיות או כי העבודה שנעשתה אינה מהווה עבירה. השופט הדגיש כי יש לבחון היטב את העובדות במהלך המשפט וכי השלב הנוכחי של ההליך הוא מקדמי מכדי שניתן יהיה לבחון טענות עובדתיות ומשפטיות כאלה. עוד טענו הנאשמים כי הם נפלו קורבן לאכיפה בררנית, והציגו טבלה המסווגת תיקי בנייה לפי מגזרים, דבר המרמז על אפליה נגד המגזר הערבי והבדואי. השופט דחה טענה זו, ולא מצא ראיות לחריגה שיטתית ממדיניות האכיפה של הרשות או לאי שוויון כלפי הנאשם. הסברה של התביעה לסיווג - שהוא נעשה כדי לנהל את האכיפה בצורה יעילה - התקבל, והנאשמים לא הוכיחו די הצורך את טענתם לאי שוויון. יתר על כן, השופט ציין כי הסעדים בגין טענת אכיפה בררנית מוצלחת יכולים להיות מיושמים בכל שלב של המשפט. מאחר שהנאשם לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, נדחתה גם טענת האכיפה הבררנית.