בג"צ 8648/22

תקציר

פסק דין זה דן בעתירה להארכת ביצוע צו פינוי לבית שנבנה על קרקע ציבורית שלא כדין. העותר, בן השבט הבדואי אל-סייד, טען כי סירובה של רשות מקרקעי ישראל להאריך את צו הפינוי אינו סביר, מה גם שהסכים בעבר לשתי הארכות וכי הקרקע המדוברת עשויה להיות מוחכרת לו בשנה הקרובה באמצעות תוכנית הסדרה. עם זאת, בית המשפט החליט לדחות את העתירה. היא הסכימה עם המשיב כי בעניינו של העותר לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותו של בית המשפט, מה גם שהבקשה כבר נדחתה הן על ידי בית משפט השלום והן על ידי בית המשפט המחוזי, והעותר לא ערער על החלטות אלה. זאת ועוד, הטענה כי האופק התכנוני הקרוב מצדיק את דחיית צו הפינוי נעדרה תשתית עובדתית, וטענת העותרת נמצאה סותרת ומופרכת. השופטת הדגישה כי לא נסבול הפקרות וכי על המשיב לפעול ביעילות להשלמת הליכי התכנון. לפיכך, העתירה נדחתה, וצו הפינוי נותר על כנו, ללא צו להוצאות.