ע"א 25/09

תקציר

במקרה זה בחן בית המשפט את התקנות הנוגעות לשימוש ברישיונות נהיגה זרים בישראל, תוך התמקדות מיוחדת בשינויים שנעשו בשנת 2002. הדיון עסק בתיקים קודמים בבתי המשפט, לרבות פרשות סהר ואליהו, כדי להבין את פרשנות התקנות ותחולתן על תושבי חוץ ואזרחים ישראלים. התקנות הישנות חייבו אנשים להיעדר מישראל במשך שנה רצופה כדי להיות פטורים מהחזקת רישיון נהיגה ישראלי. עם זאת, התקנות החדשות היו פחות מחמירות לגבי תושבי חוץ, וביטלו דרישה זו תוך שמירה עליה עבור עולים חדשים ותושבים חוזרים. בית המשפט הדגיש כי ההוראות נועדו להקל על תושבי חוץ, לרבות אזרחים ישראלים המתגוררים בחו"ל, להשתמש ברישיונותיהם הזרים בישראל ללא צורך בקבלת רישיון ישראלי באופן מיידי. המערערת טענה כי תקנות מעודכנות אלה שוללות שלא בצדק מאזרחים ישראלים את ההטבה של שימוש ברישיון זר בעת ביקורים. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי פרשנות זו אינה נתמכת בנוסח התקנות או בכוונתן, שמטרתן להתייחס הן לאזרחים והן למי שאינם אזרחים תושבי חוץ באופן שווה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור, אישר את החלטת בית משפט קמא והורה למערערת לשלם הוצאות משפט למשיב.