ו"ע 25210-02-21

תקציר

פסק הדין דן במיסוי מכירת נכס לפי סעיף 9 לחוק מיסוי מקרקעין, הקובע את מס רכישת הקרקע. המערערת טענה כי יש לחייבה במס בשיעור בגין רכישת דירת מגורים יחידה, ואילו המשיב העריך את המס בשיעור גבוה יותר, בטענה שהנכס נרכש כקרקע. הדיון נסוב סביב כוונתו הסובייקטיבית של הרוכש לגבי השימוש בנכס בעת המכירה. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופטת אורית וינשטיין, קובעת כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שכוונתם הסובייקטיבית הייתה לרכוש את הנכס למגורים. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חייבת במס בשיעור הגבוה יותר בגין רכישת קרקע. כמו כן, חויבה המערערת בכיסוי הוצאות המשיב ושכ"ט עורך דין, בסך 25,000 ₪. חבר הוועדה אברהם שרם חלק על כך, מצא את גרסת המשיב בלתי מתקבלת על הדעת וטען כי יש לבחון את הכוונה הסובייקטיבית אך ורק במועד הרכישה. הוא סבור כי גרסת המערער אמינה ועומדת בדרישות שיעור המס של דירת מגורים. עם זאת, מאחר שהחוק מחייב את דעתו הסובייקטיבית של הקונה, ולמערער לא הייתה דעה עצמאית, שרם נאלץ להצטרף לרוב בדחיית הערעור. הוא מציין כי המשיב היה צריך לגלות התחשבות רבה יותר במקרה זה, כאשר הורים רוכשים דירה עבור בתם העיוורת.