תפ"ח 40505-04-10

תקציר

פסק הדין, המתבסס על דעת הרוב של השופט משה יועד הכהן, פותח בסיכום שתי הגרסאות המנוגדות לאירועים שהוצגו בבית המשפט. הגרסה הראשונה, שהוצגה על ידי התביעה, כוללת את הנאשם שביצע שני מקרים של אונס לפני הנישואין באשתו, צ', באישומים השלישי והרביעי. הגרסה השנייה, שהציגה ההגנה, סותרת את הנרטיב של התביעה. השופט הכהן מציין כי בעוד עדותו של צ' בנוגע למעשי האונס אמינה בחלקה, ישנם סתירות ותמיהות משמעותיות העולות ממנה, שלא ניתן ליישב אותן לחלוטין. יתר על כן, הימנעותה של התביעה ממסירת עדותו של חברו של צ', י.מ., שהיה לכאורה עד ישיר לאירוע האונס הרביעי, יוצרת ספק סביר. לדברי צ', היא נמנעה מחשיפת שמו של י.מ. מחשש וממבוכה, וחוסר המאמץ של התביעה לאתר ולחקור עד פוטנציאלי זה אינו ראוי. השופט הכהן מדגיש כי ההגנה אינה צריכה להיות אחראית לחקור עד כזה, במיוחד בהתחשב בפוטנציאל המפליל של עדותו. ספק סביר זה מיטיב עם הנאשמים, והוביל לזיכויים באישומים השלישי והרביעי של אונס. באשר לאישום החמישי, המייחס לו סחיטה באיומים, מוצא השופט הכהן את עדותו של צ' אמינה ועולה בקנה אחד עם תיאורים אחרים של התנהגותו האלימה של הנאשם. בית המשפט מקבל את גרסתה של צ' לפיה הנאשם איים להרוג אותה ואת משפחתה אם לא תינשא לו. לפיכך, השופט מציע הרשעה בעבירה של סחיטה באיומים. באישום הראשון זוכה הנאשם מאשמת אונס ופציעת בן משפחה, אך הורשע בתקיפת בת זוג. באישום השני הרשיע בית המשפט את הנאשם בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת קטין או חסר ישע הגורמת חבלה חמורה, התעללות בקטין או חסר ישע ופציעת בן משפחה. השופט צבי סגל, תוך שהוא מצטרף לחוות דעתו של השופט הכהן, מדגיש את הקשיים בהערכת אמינות, במיוחד במקרים של עבירות מין. סגל מדגיש את הצורך בזהירות יתרה ואת המסקנה כי התביעה לא עמדה די הצורך בנטל ההוכחה מעבר לספק סביר. השופט משה דרורי מסכים עם ניתוחו ומסקנותיו המקיפים של השופט הכהן, לרבות הזיכויים וההרשעות שהותוו. דרורי מוסיף כי אמנם לא ניתן לייחס לנאשם את הסיבתיות הרפואית לעיוורונו של הילד, אך אותו אירוע גרם לדימום טרי אצל הילד, דבר המצדיק את הרשעתו של הנאשם בשלוש עבירות הקשורות בגרימת חבלה. בסופו של דבר, דעת הרוב מקבלת את ההצעות שהותוו בחוות דעתו של השופט הכהן, מה שמוביל לתמהיל של זיכויים והרשעות. השופטים מדגישים את חשיבות השיקול הזהיר, במיוחד במקרים המסתמכים במידה רבה על הערכות מהימנות. ההחלטה מתקבלת בנוכחות הצדדים, כאשר פסק הדין ניתן ביום 28.5.2012.