ת"א 21858-08-10

תקציר

פסק דין זה דן בשתי טענות; התביעה העיקרית שהגישו התובעים בגין הפרת עיצובים רשומים בבעלות התובעת הראשונה, הפרת סימן המסחר הרשום על שם התובעת השנייה והפרה נטענת של זכויות הקניין הרוחני של התובעים, והתביעה שכנגד שהגישו הנתבעים בגין לשון הרע ולשון הרע כנגד התובעים. העיצובים המדוברים מיועדים למתקנים ביתיים צבעוניים לטיהור, קירור וחימום מים, המשלבים את קווי המתאר של המתקנים בשלושה צבעים ספציפיים. התובעים הם בעלי המדגמים וסימן המסחר הרשום, "אקווה טל", ואילו הנתבעת הראשונה, מעספרינגס, היא בעלת סימן מסחר מתחרה, "אקווה טן". התובעים טענו כי מעיינות הפרה את עיצוביהם ואת סימן המסחר שלהם בכך ששיווקה מוצרים דומים והשתמשה בסימן המסחר שלהם כדי לסמן מדפים בחנויות קמעונאיות. מעספרינגס טענה כי העיצובים פסולים בשל היעדר חדשנות ופרסום מוקדם, וכי סימני המסחר והשיווק שלהם אינם מהווים הפרה. באשר לתביעה שכנגד, טענו מעספרינגס כי התובעים השמיצו אותם בכך ששלחו מכתבי לשון הרע לשותפיהם העסקיים, טענו להפרות קניין רוחני וחבלו בשמה הטוב של מעספרינגס. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים בטענה העיקרית, וקבע כי עיצובי התובעים פורסמו בעבר והיו חסרי חדשנות, ובכך פסל את רישומם. משכך, מוצרי מעיינות לא הפרו את עיצובי התובעים. בית המשפט דחה גם את טענת התובעים להפרת סימן מסחר, וקבע כי סימן המסחר של הנתבעים היה מובהק ולא הטעה לקוחות. בנוסף, בית המשפט מצא כי השימוש שעשו הנתבעים במונח "AQUA" בסימן המסחר שלהם היה תיאורי ונפוץ בענף, ולכן לא ניתן היה להעניק לתובעים מונופול על השימוש בו. באשר לתביעת גניבת העין, קבע בית המשפט כי פעולות הנתבעים לא הטעו את ציבור הלקוחות, מה גם שמעיינות סימנה את מוצריה באופן ברור. בנושא העתקת האריזות לא מצא בית המשפט דמיון מהותי בין אריזות התובעים לאריזות הנתבעים, והדמיון המועט יוחס למונחים ואיורים נפוצים במשק המים. טענות התובעים להפרת זכויות יוצרים לגבי טקסטים וצילומים נדחו אף הן, שכן בית המשפט מצא כי הן חסרות מקוריות ונפוצות בענף. כמו כן, נדחתה תביעת התובעים בגין הפרת חוזה וחוסר תום לב, שכן בית המשפט קבע כי מעיינות לא הפרה את החוזה מן היסוד ולא פעלה בחוסר תום לב. באשר לתביעה שכנגד, דחה אותה בית המשפט בקובעו כי מכתבי התובעים נשלחו בתום לב כדי להגן על האינטרסים האישיים הלגיטימיים שלהם והיו מידתיים למטרתם לשמור על זכויות הקניין הרוחני שלהם. התובעים חויבו לשלם שכר טרחת עורך דין לשני הנתבעים הראשונים בסך 40,000 ₪ ו-15,000 ₪ לנתבע השלישי.