פש"ר 28040-05-15

תקציר

השופט הכריז על החייב כפושט רגל למרות מעורבותו בפעילות בלתי חוקית הקשורה לייבוא כלי רכב גנובים וזיוף מסמכי הרישיון שלהם, כפי שהנסיבות מצדיקות זאת. זאת, בין היתר, משום שרוב חובותיו לא היו קשורים לפעילות בלתי חוקית זו, ובחלקו משום שהחייב היה מוכן לקחת על עצמו תוכנית פירעון משמעותית. לאחר מכן פנה השופט לשאלת אישור תוכנית פירעון לחייב. הם התייחסו לפסיקה קודמת ולמסגרת החקיקתית של נכסי מקרקעין, והדגישו את הצורך לאזן בין זכויות החייבים לנושים ואת חשיבות השיקום. מקום מגוריו של החייב, שהיה בבעלות משותפת עם בת זוגו, הוערך ב-2.3 מיליון שקל כ"פנוי", אך השופט קבע כי יש לראות בו "תפוס" בהתחשב בנסיבות. השופט חישב את שווי זכויות החייב בבית המגורים בשתי שיטות שונות, והגיע למסקנה כי סכום סביר לפדיון יעמוד על 350,000 ש"ח. בנפרד, השופט שקל את יכולתו של החייב לשלם, בהתחשב בגילו, ניסיונו ובריאותו הנפשית, וקבע את התשלום החודשי במסגרת תוכנית ההחזר על 2,500 שקל. בהתחשב במשך הליכי פשיטת הרגל, אישר השופט תוכנית פירעון של 40 חודשים, המחייבת את החייב לשלם 450 אלף שקל נוספים בנוסף לסכום שכבר שולם. השופט פירט גם את ההשלכות של אי עמידה בתוכנית, לרבות הארכת תקופות הפירעון, ביטול הליכי פשיטת הרגל והעברת הנכסים הנסתרים לקרן פשיטת הרגל. לבסוף, השופט הורה לנושה להגיש בתוך 30 יום טיעון האם יש להוציא את החוב כלפיו מצו ההפטר, אליו יוכלו החייב והמנהל המיוחד להגיב. ההחלטה הסופית בעניין זה תתקבל לאחר קבלת טענות אלה.