ע"א 48/77

תקציר

פסק הדין מתייחס לתיק תאונת דרכים שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בו חויבו המשיבים לשלם למערערים פיצויים בסך 30,000 ל"י. שני הצדדים ערערו על ההחלטה, כאשר המערערים טענו כי הנהג המשיב אשם בעיקר בתאונה, והמשיבים טענו כי רשלנותו של הולך הרגל תרמה באופן משמעותי לאירוע. בית המשפט העליון קבע כי רשלנות הנהג הייתה מכרעת בגרימת התאונה. בית המשפט מצא את הנהג ברשלנות חמורה בכך שהסיט את עיניו מהכביש בסמוך למעבר חצייה, למרות שראה תמרור להולך רגל ואת הולך הרגל עצמו. הודגש כי על הנהג חלה חובת זהירות והיה עליו לשמור על ערנות. בית המשפט ייחס דרגת אשם גבוהה יותר לנהג (70%) מאשר להולך הרגל המנוח (30%). באשר לגובה הנזקים, קבע בית המשפט כי קביעת הפיצויים לקיצור תוחלת החיים צריכה להישאר במידה רבה בשיקול דעתו של בית משפט קמא. החלטת השופט לקבוע פיצויים אלה על 60,000 ל"י אושרה אפוא. בית המשפט הסכים גם עם הערכת בית המשפט המחוזי בדבר הפסדי השתכרות, אשר קבע כי הכנסותיו של המנוח מוגבלות בשל בריאותו הלקויה והסתמכותו על המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, צוין כי יש לנכות תקבולים מהמכון מסך הפיצויים שנפסקו, שכן הם זהים באופיים. מאחר שלא הוצגו חישובים מדויקים, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי להכרעה נוספת. בית המשפט העליון קיבל את הערעור ואת הערעור שכנגד, והתיק הועבר לבית המשפט המחוזי לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לו, תוך התחשבות בפסקי הדין בעניין אשם וסכומי ההשתתפות העצמית מהמוסד לביטוח לאומי.