ת"א 20709-01-19

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לזכויות בניה ביחידת דיור בבית משותף. התובעים, יהושע ושושנה, טענו כי הנתבעים, עידו וענת, ניצלו שלא כדין את זכויות הבנייה השייכות ליהושע, ובכך הפחיתו את ערך רכושו. לגופו של עניין, ביקשו התובעים פסק דין הצהרתי הקובע כי כל זכויות הבנייה הקשורות לחלקת המשנה שבבעלות הנתבעים הן למעשה בבעלות שושנה, וכן פיצוי כספי בגין גזל זכויות הבנייה לכאורה על ידי הנתבעים. בנוסף, ביקשו התובעים להסיר את ידם של הנתבעים מחלק מהרכוש המשותף, אותו סיפחו במהלך שיפוצם, לתקן נזקים שנגרמו לשביל גרנוליט ולהתקין שער חניה חדש. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי העברת הזכויות ליהושע אינה כוללת זכויות בנייה וכי כל בנייה בוצעה בהסכמת הבעלים הקודמים, אהרון וצבי. כמו כן, הם טענו כי ניצול זכויות הבנייה נעשה בהתאם לתקנות הרשומות וכי ליהושע מעולם לא היה מעמד כלשהו ברכוש המשותף. באשר לנזק לשביל הגרנוליט ולשער החניה, טענו הנתבעים כי צבי גרם לנזק וכי הסירו את השער בהסכמתו של צבי. בפסק דינה המקיף בחן השופט אורי גולדקורן מבית משפט השלום בחיפה בדקדקנות את הרקע העובדתי, את המסגרת המשפטית הרלוונטית ואת הסוגיות שבמחלוקת. היא הגיעה למסקנה שטענות התובעים אינן מוצדקות. בית המשפט מצא כי צוואות הוריו של יהושע לא הצביעו על חלוקה כלשהי של זכויות הבנייה וכי התקנות הרשומות מסדירות את חלוקת הזכויות הללו. כתוצאה מכך, ניצול זכויות הבנייה על ידי הנתבעים בחלקת המשנה שלהם היה חוקי. כמו כן, בית המשפט קבע כי יהושע היה מודע לבקשת הנתבעים להיתר ולתכניות השיפוץ, אך בחר שלא לנקוט כל פעולה. תחת זאת, הוא החליט למכור את זכויותיו בזיקה שבמחלוקת, מה שמעיד על כך שהוא עצמו היה מודע לכך שאין לו זכויות בנייה. בית המשפט דחה גם את תביעת התובעים להוצאת ידם של הנתבעים מהשטח המשותף שסופח, וראה בכך צעד בלתי מידתי. בנוסף, התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהנתבעים גרמו נזק לשביל הגרנוליט, וגם תביעתם בעניין שער החניה נדחתה. משכך, דחה בית המשפט את טענות התובעים במלואן והורה להם לשלם לנתבעים 35,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.