בג"צ 9054/11

תקציר

פסק הדין דן בעתירה בעניין קבורתו של נפטר שעל פי דיווחים התאבד לאחר שסבל מפציעות שנגרמו לו במהלך שירותו הצבאי. בית המשפט מכיר ברגישות המקרה ומכיר ברצונה של המשפחה שיקירם ייקבר במצבה צבאית. עם זאת, נקבע בפסק הדין כי על פי חוק בתי עלמין צבאיים, הנפטר, שלא היה ב"שירות צבאי" ביום פטירתו, אינו זכאי לקבורה צבאית או להקמת מצבה צבאית. החוק מגדיר חייל כפרט "בשירות צבאי", והעותרים אינם חולקים על כך. בעוד המשפחה הוכרה כקרובת משפחה של חייל שנספה בקרב, בית המשפט מסביר את הפער בין הכרה זו לבין אי זכאות לקבורה צבאית לפי חוק בתי עלמין צבאיים. זו האחרונה מתייחסת בעיקר לסוגיות של קבורה ומחייבת קבלת החלטות ברורות בהקדם, ולכן אין זה סביר לצפות שהקבורה תתעכב לצורך בחינה עובדתית ממושכת. נהלי המשיבים, שגם עליהם אין חולק העותרים, אינם מזכים את המנוח במצבה צבאית. בית המשפט מכיר בטיעונים המשכנעים שהציגו העותרים, הסובבים סביב נסיבות הפציעה ומשך מאבקיו של המנוח טרם התאבדותו. עם זאת, בית המשפט מדגיש את היקף ההתערבות המצומצם בהליכים המקנים זכויות מעבר לחוק. קביעת מידת ההכרה בהתבסס על נסיבות הפגיעה תהיה מאתגרת ועלולה להיות שנויה במחלוקת. בית המשפט מכיר במורכבות ההכרעות החברתיות והערכיות הכרוכות בכך ומציע כי על הרשות המחוקקת והמשיבים, בעלי שיקול הדעת המתאים, לשקול את הטיעונים שהוצגו. הפער בין המצבים הנורמטיביים גורם לעוגמת נפש, ובית המשפט מביע אמפתיה כלפי הרצונות הרגשיים והסמליים של המשפחה. למרות דחיית העתירה, בית המשפט מותיר מקום לשינויים עתידיים אפשריים בהליכים או בחקיקה. בינתיים, הקמת מצבה אזרחית היא האפשרות המעשית היחידה. פסק הדין מסתיים בהבעת הזדהות עם צער המשפחה ובהכרה בנכונות המשיבים לסייע בעניין ההנצחה. המשנה לנשיא א' ריבלין והשופטת א' חיות מסכימים עם ההחלטה.