בג"צ 4007/11

תקציר

פסק הדין דן בעתירה המערערת על חוקתיותו של תיקון מס' 12 לחוק עובדים זרים, המחריג מטפלים זרים מתחולת הממונה על זכויות עובדים זרים. המשיבים, לרבות הכנסת, טענו כי ההחרגה אינה פוגעת בזכות העובדים לשוויון, שכן היא מבוססת על הבדלים של ממש בין מעסיקי המטפלים לבין מעסיקי הענפים האחרים. המחוקק ביקש להגן הן על העובדים הזרים והן על האוכלוסייה הפגיעה אותה הם משרתים, וראה בגישור אמצעי מתאים יותר לפתרון סכסוכים בענף זה. לטענת המשיבים, התיקון משרת תכלית ראויה ומהווה מענה מידתי, המוגבל בהיקפו למעסיקים פרטיים ולסמכויות מסוימות. בית המשפט הסכים כי קיימות הבחנות רלוונטיות המצדיקות את הסיווג החקיקתי וכי תכלית התיקון לגיטימית. היא גם מצאה את האמצעי מידתי, שכן הוא חל רק על חלק מהסמכויות והנושאים, ורק על מעסיקים פרטיים, והגיעה למסקנה כי יש לדחות את העתירה. השופט ג'ובראן והשופט עמית הסכימו.