תנ"ג 45914-09-12

תקציר

המבקשים והמשיבים הגיעו להסכם פשרה שאושר על ידי בית המשפט ביום 31.10.2013, בדבר תשלום של 15 מיליון ₪ שישלמו המשיבים. המשיבים לא מכרו מניות לצורך הפקת סכום זה ולכן נאלצו לשלם אותן במזומן עד ינואר 2016, כאשר בית המשפט הבהיר כי הסכום יצבור ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. המבקשים טענו כי יש לחשב את חוב פסק הדין באמצעות ריבית פיגורים, שכן המשיבים שילמו את סכום הקרן באיחור. המשיבים טענו מנגד כי שילמו במועד וכי יש לחשב את הריבית לפי חוק ריבית והצמדה. בית המשפט קבע כי תשלום המשיבים בוצע בתוך המועד המוסכם ולכן הם אינם בפיגור. השופט ציין כי מטרת הוספת הפרשי ריבית והצמדה הייתה לשמור על ערך הכסף ולא להעניש את המשיבים. לפיכך, יש להחיל את שיעור הריבית הרגיל הקבוע בחוק. עם זאת, בית המשפט מצא כי על המשיבים לשלם ריבית נוספת בהתאם לתקנות פסיקת ריבית והצמדה. על פי חישובי המבקשים, סכום זה עמד על 400,420 ₪. השופט הורה למשיבים לבצע תשלום זה, אשר יסדיר את החוב במלואו במסגרת הסכם הפשרה. ההחלטה ניתנה בהעדר שני הצדדים ולא היה צו להוצאות.