ע"א 443/81

תקציר

המקרה שלפנינו עניינו במאבק משמורת בין בני זוג גרושים, כאשר האם המערערת מבריחה את ילדיה מארצות הברית לישראל בניגוד לצו בית משפט. בית המשפט העליון, בשבתו כבית המשפט העליון, הורה להחזיר את הילדים למשמורת האב המשיב בארה"ב. לאחר מכן פנה המערער לבית המשפט המחוזי בבקשה למשמורת, אשר נדחתה בנימוק שסמכותו של בית המשפט האמריקאי מבטלת את סמכותו של בית המשפט המחוזי. הערעור לבית המשפט העליון נסוב סביב סוגיה שיפוטית זו. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שלבתי המשפט בישראל יש סמכות לדון בתיקי משמורת ילדים, הם רשאים לקבל פסק דין של בית משפט זר מוסמך מתוך עקרונות ומדיניות משפטית, במיוחד כאשר הילד הוצא שלא כדין מסמכותו של בית משפט זה. מדיניות זו נועדה לכבד פסקי דין זרים ולהרתיע מפני חטיפת הורים. בית המשפט הכיר בכך שטובת הילד עשויה לגבור על עיקרון זה, אך הטיל את נטל ההוכחה על ההורה המבקש לערער על פסק החוץ. במקרה זה, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, ולא מצא סיבות משכנעות להצדיק את ביטול פסק דינו של בית המשפט האמריקאי. דעת הרוב, בהתבסס על הנסיבות הקיימות, צידדה בכיבוד החלטת בית המשפט האמריקאי ובהשארת הילדים במשמורת האב. השופט אלון בפסק הדין הדגיש את הצורך בהסדר מוסכם בין ההורים לטובת הילדים ועודד אותם להגיע לפתרון כזה.